הפרעות בתנועתיות מערכת העצבים הינן נפוצות ושכיחותן אינן מוערכות כראוי. הידע על תנועתיות המערכת העצבית היה ידוע שנים רבות וככל הנראה הרבה לפני ממה שידוע היה לנו. מאז ועד היום חלה התפתחות מרחיקת לכת בתחום הבדיקות ופותחו בדיקות להפרעה בתנועתיות המערכת העצבית לעצבים הבאים:sural nerve,common peroneal nerve,tibial nerve, ועוד.
כמוכן פותחו בדיקות לתנועתיות המערכת העצבית בפלג גוף עליון לעצבים הבאים: median nerve,ulnar nerve, radial nerve. בדיקות אלה פותחו מתוך מחקרים על גוויות.
באופן מופשט ניתן לומר כי ישנם שתי דרישות ממערכת העצבים. האחת, להעביר את מטחי האימפולסים אל איבר המטרה. והשנייה, לאפשר לגוף לנוע מבלי שמערכת העצבים תגביל את התנועה כלומר : על מערכת העצבים להתארך בהתאם לתנועות היומיומיות שלנו כמו:כפיפה קדימה ,הצידה ,פיתולים וכו.
מנגנון התנועה של מערכת העצבים מורכב ולא יפורט לעומק במאמר זה.ניתן לומר באופן כללי כי המערכת העצבית שואפת לאיזון ופיזור מתחים התוכה על ידי תנועת “החלקה” של העצב לעבר המפרק הנע תוך שהוא מלווה את הרקמה שמסביב.
כיום מהוות בדיקות אלו חלק חשוב בבדיקות הקליניות בתחום הפיזיוטרפיה על מנת ליצור כלי לזיהוי מעורבות של הפרעה בתנועתיות העצבים כגורם עיקרי לסימפטומים של המטופל.
משמעות קלינית:
המערכת העצבית נמצאת בממשק עם רקמות הגוף היוצרות עליה לחצים מסוג מתיחה (tension), החלקה (sliding) ןלחץ (compression), רקמות הגוף הבאות בממשק עם מערכת העצבים עלולות לגרום ללחצים על המערכת מהסוגים שצויינו לעיל.
הרקמות יכולות לעבור סוג אחד של לחצים מכאניים או שילוב של לחצים מכאניים. לחצים אלו יכולים להיות נורמאליים כגון הלחץ שמפעיל שריר הפרפורמיס על עצב הסיאטיק בזמן הליכה או ריצה ויכולים להיות פתולוגים כפי שמתרחש ב תסמונת הפריפורמיס.
למנגנון התנועה של המערכת העצבית שתואר בקצרה לעיל ישנם השלכות לגבי בחירת אופן הטיפול ובחירת טכניקת הטיפול שתיבחר על ידי הפיזיוטרפיסט.
Shackiock, מפתח השיטה מציע דרך בא ניתן לבצע אבחנה מבדלת בעזרת מבחנים לתנועתיות המערכת העצבית אשר מטרתם ליצור העמסה מכאנית על המערכת העצבית ולבדוק את רגישותה. במילים פשוטות: לבדוק באם מקור הבעיה מקורו בצוואר או בגב התחתון כתוצאה מלחץ של הדיסק על העצב או כתותאה מהיתפסות של העצב באיזור המפרק לדגומא ולטפל בהתאם..
לדוגמה:ישנה בדיקה נוירולוגית סטנדרטית שנקראת s.l.r הבאה לאבחן באם הכאב שנוצר בעכוז ולאורך הרגל הן על רקע לחץ הדיסק על העצב ,קשה מאד לקבוע על ידי בדיקה זו שכן בוצעה תנועה בירך וייתכן שמקור הכאב בירך.
באותו האופן אם הופק כאב בבדיקת R.L.S באיזור שריר ההמסטרינגס ,ייתכן ומקור הכאב וההבדל בזוית ההרמה מקורו בקיצור חד צדדי של שרירי ההמסטרינגס כתוצאה מפציעה ישנה במקום .כלומר:הבעיה היא מוסקלוסקלטלית (שרירית) ולא בעיה בתנועתיות מערכת העצבים.
איך בודקים?
בבדיקה הקלינית מדגישים את העומס על המערכת העצבית על ידי יצירת תנועה במערכת העצבית באיזור הנבדק מבלי להניע את המערכת המוסקולוסקלטלית באזור. באופן כללי ,ניתן לציין כי את התנועות המדגישות את העומס על המערכת העצבית מבצעים רחוק ככל האפשר מאזור יצירת הסימפטומים.
לדוגמא:
מטופל הסובל מזה כמה חודשים מכאבים באיזור המרפק האבחנה :Tennis elbow, עבר סידרה של טיפולי פיזיותרפיה וזריקות. נמנע מפעילות גופנית שכה אהב ואף מתקשה מפעילויות יומיומיות כמו :סחיבת קניות ,שטיפת כלים עבודה מול מחשב וכו
הגיע לטיפול מתוסכל וחסר תקווה,טען כי כל כל הטיפולים הנ”ל לא יצרו תגובה טיפולית.
בבדיקה הקלינית ,חשדתי כי למטופל סימפטומים של Tennus elbow שהינם בעיקרם כתוצאה מהילכדות העצב הרדיאלי. ומסקנה הזו הגעתי לאחר שביצעתי בדיקה נויורולוגית מקיפה (בדיקת כוח, רפלקסים ותחושה) על מנת לשלול כי הכאב מקורו מהקרנה רדיקולרית מגובה של חוליה צווארית 7 , ביצעתי בדיקה נוירודינמית לעצב הרדיאלי ושלוחותיו באיזור המרפק על ידי רצף של תנועות ואכן הבדיקה הייתה חיובית כלומר: הכאבים במרפק אינם על רקע מוסקולוסקלטליים אלא על רקע הילכדות העצב הרדיאלי באיזור המרפק .
הטיפול כלל תנועתיות של העצב הרדיאלי, שחרור/עיסוי באיזור ההילכדות ותרגילים נוריורדינמיים ותרגילי חיזוק .
לאחר מספר טיפולים הבעיה נפתרה והמטופל חזר לאימונים והכי חשוב, חזר לעשות קניות.
כמו כן, בעזרת האיבחון הנוירודינמי ניתן לבצע אבחנה מבדלת בין plantar fasciitis לבין לחץ על העצב הטיביאלי היכול ליצור חיקוי בסימפטומים ל plantar fasciitis.
כנ”ל לגבי כאבים ממושכים לאחר נקע בקרסול לחץ על העצב הפרונאי יכול לתת תמונה של כאבים על רקע לחץ על העצב ולא על רקע מוסוקולוסקלטלי.